פסק-דין בתיק ת"א 2630-04-11

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

1.      זוהי תביעה כספית על סך 234,161 ש"ח לתשלום דמי שימוש ראויים, פיצוי מוסכם, וכן הוצאות נוספות אשר לכאורה נאלצו התובעים להוציא עקב אי פינוייה במועד של דירה מס' 84 הנמצאת בקיבוץ חולתה (להלן: "הדירה").

2.      התובעים הינם יורשיהם על פי דין של יונה רוטנברג ז"ל ורחל רוטנברג ז"ל (להלן: "המנוחה"), אשר היו חברים בנתבע מס' 1 (להלן: "הקיבוץ") עד ליום פטירתם.

3.      ביום 28.6.02 התקבלה החלטה באסיפה הכללית של הקיבוץ, ברוב הדרוש לשינוי התקנון, בדבר שיוך דירות הקיבוץ לחברי הקיבוץ, בהתאם להחלטת מנהל מקרקעי ישראל מס' 751 מיום 27.2.96.

4.      זכאותם של התובעים לקבלת הדירה מכוח החלטה זו, נובעת מעצם היותם יורשי המנוחה, אשר הייתה זכאית, טרם פטירתה, לשיוך הדירה. ואכן, ביום 20.7.09 נחתם הסכם לשיוך הדירה בין התובעים לבין הקיבוץ.

5.      כחלק מהליך שיוך הדירות לחברים, התקיים הליך בוררות, במסגרתו ניתן ביום 28.10.04 פסק בוררות, אשר אושר ע"י הרשם לאגודות שיתופיות וקיבל תוקף של פסק דין ביום 7.7.05 (להלן: "פסק הבוררות").

6.      על פי סעיף 10(ג) לפסק הבוררות הייתה המנוחה זכאית אף לשיוך הדירה הסמוכה לדירתה (להלן: "הדירה הנוספת"), בה התגורר מאיר צליכובר (להלן: "צליכובר"), ונקבע כי השיוך יבוצע עם פינויו של צליכובר או לאחר אריכות ימיו.

7.      יחד עם זאת נקבע בסעיף 11 לפסק הבוררות, כי הקיבוץ רשאי להחזיק בדירה הפנויה עד לחתימת חוזה חכירה מול מינהל מקרקעי ישראל או עד ליום 31.12.09, לפי המוקדם.

8.      צליכובר הלך לעולמו ביום 1.4.09, לפיכך נותרה הדירה הנוספת בחזקת הקיבוץ, אשר החליט להשכירה לנתבעים מס' 2 ו- 3 (להלן: "משפחת שריר"), שהיו זקוקים לדירה זמנית עד לסיום השיפוצים בביתם. הוסכם בין הצדדים כי מועד הפינוי יהיה ביום 31.12.09, והקיבוץ אף שלח למשפחת שריר ביום 16.10.09 הודעה לפיה, עליהם לפנות את  הדירה הנוספת עד למועד האמור, שכן החל מיום 1.1.10 עוברת הדירה לחזקת התובעים.

9.      ואולם, ביום 23.12.09, במהלך פגישה שהתקיימה בין התובעים לבין הקיבוץ, הודיע הקיבוץ לתובעים כי משפחת שריר מעוניינת להאריך את תקופת שהותם בדירה הנוספת לתקופה בת 4 חודשים, היות וטרם הסתיימו הליכי השיפוץ בביתם. לאחר שהתקבלה הסכמת התובעים, הוארכה תקופת השכירות בתמורה לתשלום סך של 1,750 ש"ח לחודש אשר ישולמו לתובעים באמצעות הקיבוץ, כאשר מועד הפינוי נקבע ליום 30.6.10.

10.  חרף האמור, החזקה בדירה הנוספת לא הועברה לידי התובעים במועד זה, ומשפחת שריר  המשיכה לעשות בה שימוש עד ליום 25.4.11.

11.  לטענת התובעים, הימנעות הקיבוץ מלמסור להם במועד את החזקה בדירה הנוספת, הסבה להם נזקים והפסדים רבים. לטענתם, הסכמתם להארכת תקופת השכירות הייתה כפופה, בין היתר, לחתימת הסכם בין התובעים לבין הקיבוץ המסדיר את היחסים ביניהם בעניין השימוש בדירה הנוספת, לתשלום דמי שכירות על ידי הקיבוץ בגין השימוש בדירה הנוספת אשר ייקבע על ידי התובעים, להעמדת בטוחות שימומשו במידה והדירה הנוספת לא תועבר לחזקתם במועד, וכן לפיצוי מוסכם בסך של 100$ עבור כל יום איחור במסירת החזקה.

12.  אין חולק כי הקיבוץ מסר לידי התובעים 5 תשלומי שכר דירה עבור התקופה בה התגוררה משפחת שריר, מיום 1.1.10 ועד ליום 30.6.10, אולם, לטענת התובעים, לא עמדו הנתבעים ביתר התחייבויותיהם. חרף דרישות רבות שהפנו התובעים לקיבוץ, לא פעל האחרון להעברת הדירה הנוספת לחזקתם במועד, ומשפחת שריר המשיכה להתגורר בדירה הנוספת משך תקופה לא מבוטלת, בניגוד להסכמתם וללא כל זכות שבדין, על אף שידעה כי הזכויות בדירה מוקנות לתובעים מכוח הליך שיוך הדירות.

13.  לאור האמור, טוענים התובעים כי הינם זכאים לדמי שכירות ראויים בגין התקופה בה התגוררה משפחת שריר בדירה, החל מיום 1.4.09 ועד לפינוי בפועל, ביום 25.4.11. כמו כן דורשים פיצוי כספי בגין המסים הפנימיים אותם שילמו לקיבוץ בתקופה בה התגוררה משפחת שריר, פיצוי בגין ההוצאות שנאלץ להוציא תובע מס' 2 בשל אי פינוי הדירה במועד, וכן פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם.

14.  הקיבוץ אינו חולק על זכאותה של המנוחה לשיוך הדירה והדירה הנוספת, כתוצאה מהחלטת ממ"י, אולם טוען כי המועד הקובע להעברת הדירה הנוספת לידי המנוחה אינו יום פטירתו של צליכובר ז"ל, קרי- חודש אפריל 2009, אלא ביום 1.1.10 (להלן: "המועד הקובע"). לפיכך, ולשיטתו של הקיבוץ, לא נדרש היה לקבל את הסכמת התובעים עובר להשכרת הדירה הנוספת למשפחת שריר, ומשכך הם אינם זכאים לדמי שימוש בעד התקופה שמיום פטירת צליכובר ז"ל ועד למועד הקובע.

15.  לטענת הקיבוץ, הארכת תקופת השכירות למשפחת שריר הייתה לתקופה מוגבלת עד ליום 30.6.10, ולכן אם טוענים התובעים להפרת זכויותיהם לאחר מועד זה, הרי שהן הופרו על ידי משפחת שריר. לדברי הקיבוץ, כל התשלומים אשר שולמו על ידי משפחת שריר בגין שכר הדירה בתקופה שמיום 1.1.10 ועד ליום 30.6.10, הועברו לתובעים, למעט תשלום אחד אותו לא קיבלו מהמשפחה.

16.  הקיבוץ חולק על טענת התובעים לפיה התנו את השכרת הדירה הנוספת בתנאים הנוספים שפורטו לעיל, ובמידה והיו אי אלו תנאים, כדוגמת עניין הפיצוי המוסכם, הרי שלא נתקבל כל אישור מטעם הקיבוץ לכך. כמו כן נטען כי, לא הייתה כל השגה מצד התובעים בכל הנוגע לגובה שכר הדירה.

17.  לגישת הקיבוץ, האחריות לפינוי הדירה הנוספת הייתה בידי התובעים, אשר ישבו בחיבוק ידיים ולא עשו דבר לשם פינוי הדיירים מהדירה הנוספת. אם היו בודקים את מצב הדירה הנוספת ביום המיועד לפינוי, כפי שהתחייבו בהסכם לשיוך הדירה עליו הם חתומים, היו מגלים כי הדירה אינה פנויה, ואז הייתה פתוחה בפניהם הדרך לפעול למימוש הפינוי על פי דין. משלא עשו כן התובעים, אין להם להלין אלא על עצמם.

18.  ביחס לטענת התובעים בעניין תשלום המיסים, טוען הקיבוץ כי התשלום שבוצע על ידם הינו בגין 50% מהמיסים הכוללים לשתי הדירות, היות והתובעים החזיקו בפועל בדירת המנוחה.